תנ"ך על הפרק - במדבר כז - בכור שור

תנ"ך על הפרק

במדבר כז

144 / 929
היום

הפרק

בְּנוֹת צְלָפְחָד וְדִינָן, צִוּוּי ה' לְמֹשֶׁה לַעֲלוֹת הָהָרָה, מִנּוּי יְהוֹשֻׁעַ

וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחָגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃וַֽתַּעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכָל־הָעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃אָבִינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְהוָ֖ה בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ׃לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֙ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ׃וַיַּקְרֵ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־מִשְׁפָּטָ֖ןלִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ׃וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְאֶחָיו׃וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לַאֲחֵ֥י אָבִֽיו׃וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֮ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְרָאִ֣יתָה אֹתָ֔הּ וְנֶאֱסַפְתָּ֥ אֶל־עַמֶּ֖יךָ גַּם־אָ֑תָּה כַּאֲשֶׁ֥ר נֶאֱסַ֖ף אַהֲרֹ֥ן אָחִֽיךָ׃כַּאֲשֶׁר֩ מְרִיתֶ֨ם פִּ֜י בְּמִדְבַּר־צִ֗ן בִּמְרִיבַת֙ הָֽעֵדָ֔ה לְהַקְדִּישֵׁ֥נִי בַמַּ֖יִם לְעֵינֵיהֶ֑ם הֵ֛ם מֵֽי־מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר־צִֽן׃וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃יִפְקֹ֣ד יְהוָ֔ה אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה׃אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְהוָ֔ה כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו׃וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ אֹת֗וֹ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָ֑ה וְצִוִּיתָ֥ה אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם׃וְנָתַתָּ֥ה מֵהֽוֹדְךָ֖ עָלָ֑יו לְמַ֣עַן יִשְׁמְע֔וּ כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְלִפְנֵ֨י אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ יַעֲמֹ֔ד וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ בְּמִשְׁפַּ֥ט הָאוּרִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־פִּ֨יו יֵצְא֜וּ וְעַל־פִּ֣יו יָבֹ֗אוּ ה֛וּא וְכָל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל אִתּ֖וֹ וְכָל־הָעֵדָֽה׃וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיַּֽעֲמִדֵ֙הוּ֙ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָֽה׃וַיִּסְמֹ֧ךְ אֶת־יָדָ֛יו עָלָ֖יו וַיְצַוֵּ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
כי בחטאו מת. כלו' לא מתו אחרים בחטאו לא גרם לאחרים שימותו כמו שעשו מרגלים שגרמו לכל ישראל שמתו במדבר ובעדת קרח שהצו על משה ואהרן ומתו חמישים ומאתים ואחר כך ארבע עשר אלף ודין הוא שלא יחלקו בארץ אבל אבינו לא מת אלא הוא לבדו למה יגרע הוא חטא הוא שקיל למיטרפסיה דאי ליוצאי מצרים תחלק, הוא היה מיוצאי מצרים כדאמ' "אבינו מת במדבר" שהיה מיוצאי מצרים, ולמ"ד לאלו ולאלו מ"מ יטול חלק על שהיה מיוצאי מצרים ולמ"ד לבאי הארץ מ"מ מודה הוא שהחלוקה חוזרת לאחר שנטלוה באי הארץ וכשיטלו אחי אבינו שהם מבאי הארץ חלקם, תחזור הנחלה אל חפר זקינינו ומחפר תגיע הנחלה אל אבינו ונרש אותה: כי אין לו בן. שאם היה לו בן לא דברנו אלה אפי' בן הבן ואם תאמר מה לכם אם תגיע נחלה לאביהם דבת אינה יורשת אביה, כי אחיו ירשו אותו, אם כן למה יגרע שם אבינו מנחלתו תתיבם אמנו מאחר שאין לאבינו יורש והבכור היבם יקום על שמו ולא ימחה שמו: ויקרב משה את משפטן. אמ' כך הן טוענות השיב לו: כן בנות צלפחד דברת. יפה הן טוענות. דוברות הפעל שלו דבר ממשקל קל, אבל מדיבר היה או' מדברות משקל חזק: נתן תתן להם אחזת נחלה. ד' חלקים נטלו נתן אחד, תתן שנים, אחוזת ג', נחלה ד' כדמפר' בב' בתרא שהיה צלפחד בכור ונטל חלק בכורה, ותרי אחי דאבא הוו להו והיינו דכתי' "ויפלו חבלי מנשה עשרה" שיתא דשיתא בתי אבות וארבעה דידהו: הקרב אליו. קרוב קרוב קודם וכל הקודם לנחלה יוצאי יריכו קודמין ונחלה משמשת ועולה עד ראובן ליכא למימר עד יעקב דגמירי דלא כליא שבטים דכתי' "ואתם בני יעקב לא כליתם" ואב קודם לכל יוצאי ירכו: וירש אתה. הבעל יורש את אשתו ואין האשה יורשת את בעלה דלא כתי' וירשה אותו אלא אם כן באה מחמת קורבה כגון שנשא בת אחיו ואין לאחיו יורש אלה זו הבת שהיא אשתו, וגם אין לו יורש אלא אחיו ומת אחיו בחייו הרי אשתו יורשת אותו, אבל לא בטענת אישות ולפי שהוא יורש את אשתו ואין אשתו יורשתו כדנפק' לן מן "יירש אתה" גרעו רבותי' והוסיפו ודרשו ונתתם את נחלת שארו לו ולפי הפשט וירש אתה קאי אנחלה הגה"ה: לחקת משפט. אורעה כל הפרשה להיות דין, שאם עשה צואתו בפני שלשה, ביום רצו היו עדים רצו נעשים דין, בלילה הוו עדים ואין עושים דין לפי שאין עושים דין בלילה דכתי' "והיה ביום הנחילו את בניו" ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלה בלילה ואין עד נעשה דיין: עלה אל הר העברים. לפי שדיבר למעלה בפרשת נחלה כדכתי' בה "איש כי ימות" סמך כאן מיתה של משה: כאשר נאסף אהרן אחיך. על אותו דבר ובאותו ענין: יפקד ה' אלהי הרוחות. מאחר שאיני נכנס לארץ צריך שתמנה פרנס עליהם ואתה אלהי הרוחות ויודע רוחות של כל אחד ואחד ודעתו ומי ראוי להיות ראש כי אני איני יודע לבחור כי אדם יראה לעינים ואתה תראה ללבם: אשר יצא לפניהם. שיוליכם למלחמה: ואשר יוציאם. אחד שיוציאם ויביאם, שיעשה הממונה מעשיו על פיך ועל פי עצתו: איש אשר רוח בו. רוח דעת גבורה ויראת שמים וראוי להיות מנהיג: וסמכ' את ידך עליו. כמו מיסמך סבי. ולפי הפשט שתחזיק בו כמו "ויתן לו ידו ויחזקיהו באלהים": ונתתה מהודך עליו. [שתכבדיהו לפניהם כדי שיכבדוהו הם וישמעו אליו] כל ישראל [הרי איש שיוצא לפניהם ויבא לפניהם ואשר שאלת "אשר יוציא' ואשר יביא'" זהו ולפני אלעזר הכהן יעמד] על פיו של אלעזר יצאו ויבואו הוא זה מלך וכל ישראל אתו זה משוח מלחמה כל העדה זה סנהדרין: ויצוהו. כל מקום שנאמר ויצו אינו אלא לשון זריזות וזהירות להיות זריז וממולה להיות מנהיג ישראל ולסבלם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך